בוסה נובה הינו הרכב ייחודי של מוסיקה לטינית וברזילאית אותנטית. ברפרטואר שלנו תוכלו למצוא מגוון רחב של שירים, החל מלהיטי בוסה נובה גדולים ומוכרים (טום ג'ובים, ג'ואן גילברטו), דרך מוסיקת ג'אז ועד מוסיקת פופ ברזילאית המשלבת מקצבי סמבה.
הלהקה ידועה ביכולתה ליצור אווירה מיוחדת המשלבת מוסיקה שמחה ואנרגטית, כמו שרק להקה ברזילאית אותנטית יכולה ליצור.
הרכב קבלת פנים של בוסה נובה מבית נובו מיוזיק יוצר אווירה דרום אמריקאית אותנטית שלא תשאיר אף אורח שלכם אדיש.
בוסה נובה (מפורטוגזית, Bossa Nova) הינו סגנון מוזיקלי ברזילאי אשר החל את דרכו בשלהי שנות ה-50 ובמהרה הפך לפופולרי מאוד ברחבי העולם בשנות ה-60 והשפיע רבות על התפתחות המוזיקה עד היום.
למוסיקת הבוסה נובה יש קצב מיוחד עם הרמוניה עשיר המלווה באקורדים דיסוננטים אשר הגיעו מהג'אז. בברזיל הבוסה נובה (Bossa nova) היתה מוסיקה של האליתה הברזילאית ועם הזמן הפכה להיות מוסיקה של העם. לראשונה בשנת 1962 התקיים מופע בוסה נובה מחוץ לברזיל בניו יורק שנתן מקום לבוסה נובה בעולם.
משמעות השם בוסה נובה (Bossa Nova) הוא "בוסה חדשה". המילה "בוסה" הייתה שגורה בפי מוזיקאים בברזיל גם טרם הופעת הבוסה נובה כסגנון מוזיקלי, והיא באה לציין ביצוע מלא חן וקסם.
מקורותיה של הבוסה נובה הינם במוזיקה העממית הברזילאית כגון: סמבה אפרו-ברזילאית קצבית מצד אחד ובלאדות דייגים נוגות מאידך. אלו, יחד עם השפעתו של הג'אז אמריקני, הביאו לסגנון החדש לו אנו קוראים בוסה נובה: מעין סמבה רוגעת נטולת כלי הקשה רועשים ובעלת דגש מיוחד על הרמוניה מורכבת.
לראשונה הוצגה הבוסה נובה באוזני הקהל הרחב הברזילאי בשנת 1958 על ידי ז'ואאו ז'ילברטו שביצע מלחניו של ז'ובים. שנה לאחר מכן, זכה הבוסה נובה לפופולריות גם בשאר מדינות אמריקה הלטינית.
הפופולריות הבינלאומית הגדולה של הבוסה נובה באה עם האלבום שיצא מיד אחר כך בשנת 1963 שכולו לחני בוסה נובה של ז'ובים בביצוע גץ, ז'ואאו ז'ילברטו ואשתו אסטרוד. רוב שירי האלבום הפכו להיטים בינלאומיים וביניהם הנערה מאיפנימה ו- Desafinado).
הקלטות מאוחרות יותר של זמרי ג'אז ידועים כמו אלה פיצג'רלד ופרנק סינטרה המוקדשות לשירי בוסה נובה של ז'ובים, ביססו את מעמד של הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוזיקה הפופולרית ומוזיקת הג'אז עד היום. בשלהי שנות ה-60 פחתה הפופולריות של הבוסה נובה, אך היא היוותה בסיס לסגנונות חדשים.
בשנות ה-80 התחיל גל מוסיקת פופ ורוק ברזילאי חדש. המוסיקה הפופולרית ברזילאית נולדה עם זמרים חדשים של הדור השני של הבוסה נובה.
הבוסה נובה היותה השראה ומוטיבציה לדורות הבאים ואמנים של ג'אז עם הצלחה גדולה של התרגום האינסטרומנטלי של המוסיקה דזאפינדו (desafinado).
קטעי בוסה נובה הם בעיקר שירה בליווי פריטה על מיתריה הגבוהים של גיטרה קלאסית, גם בעיבודים להרכבי בוסה נובה הגדולים יישמר לגיטרה כמעט תמיד תפקיד הקצב הבסיסי.
גם הפסנתר הוא כלי מקובל בביצוע בוסה נובה: קטע הבוסה נובה של ג'ובים נוגנו בעיקר בליווי פסנתר. האפשרויות המגוונות בפסנתר גם הקלו על הגישור וההפריה ההדדית בין סגנונות הבוסה נובה והג'אז.
תופים וכלי הקשה מהווים מרכיב פחות חיוני בבוסה נובה. ליווי תזמורתי עשיר ומצועצע יותר מקושר לעיבודים צפון-אמריקניים, המכונים לעתים "מוזיקת מעליות" או "מוזיקת חתונות".
המקצב הבסיסי של הבוסה נובה שאול ממקצב הסמבה, המשלב תבניות קצב שמקורן בקהילות עבדים מאפריקה עם אלמנטים הלקוחים ממוזיקת מארש אירופית. הבוסה נובה מנוגנת בדרף כלל במקצב 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
מבחינה הרמונית קיים דמיון רב בין בוסה נובה וג'אז: אופייניים לבוסה נובה מהלכים הרמוניים כרומטיים: צעדים הרמוניים הדרגתיים.
שירי בוסה נובה טיפוסיים מורכבים בדרך כלל משני בתים ולרוב הם נטולי פזמון (בניגוד לרוב שירי המוזיקה הפופולרית). אורכו של שיר בוסה נובה נע בין 2 ל-4 דקות.
כפי שצוין, בוסה נובה פירושו "מגמה חדשה" בפורטוגזית, ומתייחסת לסגנון של המוזיקה הפופולרית בברזיל בשנת 1950 מאוחר. שימוש באלמנטים של ג'אז וסמבה, בוסה נובה יש לו השפעה עמוקה על הג'אז מאז 1960.
תכונת מפתח של בוסה נובה היא הסגנון שלו מגניב, רגוע, אולי בשל העובדה שהיא פותחה באזורים על החוף של ריו דה ז'נרו. בוסה נובה נוטה להיות קל ומקציף, הכולל לעתים קרובות גיטרה ושירה, ומברשות במקום מקלות על מערכת התופים.
"הרכב קבלת פנים של בוסה נובה מבית נובו מיוזיק יוצר אווירה דרום אמריקאית אותנטית שלא תשארי אף אורח שלכם אדיש.”
